<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין קי"ב</h1>
<h2>דף טו:</h2>
והמצוה הקי"ב היא שצונו להיות המצורע ידוע לכל עד שיובדלו ממנו בני אדם והוא אמרו יתעלה (ס"פ תזריע) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. והראיה על היות זה מצות עשה אמרם בספרא (פי"ב) לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אע"פ שהוא מנוגע ומה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול ת"ל אשר בו הנגע אפילו כהן גדול יהיו בגדיו פרומים קרועים וראשו יהיה פרוע יגדל פרע. ומבואר הוא שכהן גדול הוא בלא תעשה (קס"ד) מלפרום או לפרוע, והשורש אצלנו (שבת קל"ג. וש"נ, ספ"ז מנזירות וש"נ) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה, ומאחר שמצאנו לשונם שכהן גדול כשנצטרע פורע ופורם נמצא שהיא מצות עשה. וכבר באתנו הקבלה ששאר טמאים גם כן חייבין לשום לעצמם הכרה עד שירחיקום בני אדם. ולשון ספרא (שם) טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין תלמוד לומר וטמא טמא יקרא. והפירוש שכל טמא צריך שיכריז על עצמו הטומאה וזה שישים לעצמו הכרה יוודע בה שהוא טמא ומי שיגע בו טמא ולכן יתרחק. והנה התבאר שהכרת מצורע אין הנשים חייבות בה והוא אמרם (שם ומתני' סוטה כ"ג.) האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת. אבל תעטה על שפם ותודיע על עצמה כשאר טמאים.
